אחרי ימים ארוכים של עבודה, משפחה, קבוצה, חדשות — הגוף כבד, המחשבות רועשות, והדין החיצוני מרגיש כמו מגפה קטנה שמתדפקת על הדלת. ואז קראתי שוב על פנחס. על אותו רגע שבו הוא רואה את חוסר האיזון — ולא בוכה עם כולם, אלא קם ועושה.

הבנתי שהתיקון שלי אינו להילחם באחרים, אלא לוודא שאין להם בתוכי "נקודת אחיזה". אם אני בתדר של אהבה, של ביטחון, של אמת — שום אנרגיה חיצונית לא באמת יכולה להזיז אותי. ובנות צלפחד לימדו אותי: אל תפחדי לדרוש את הנחלה שלך.

אני מזמינה אתכן השבוע: בכל פעם שמישהו מנסה ללחוץ על נקודה כואבת — עצרו. חפשו את הברכה שחבויה בתוך זה, ואת נקודת הדיוק האחת שתחזיר אתכן לאיזון.